david garrett

david garrett

ההיסטוריה של דיוויד גארט

נולד בעיר הגרמנית אכן כדויד בונגארץ, בנם השני של גאורג פטר בונגארץ ודאב גארט. אביו הוא עורך דין גרמני, שהיה במקביל כנר ומורה לכינור ומנהל של בית מכירות פומבית לכינורות. אמו היא רקדנית בלט אמריקאית לשעבר.
את שיעורי הכינור הראשונים קיבל מאביו בגיל 4, בעזרת כינור שנקנה תחילה עבור אחיו הבכור, אלכסנדר. אולם היה זה דוד גארט הצעיר שגילה כשרון של ילד פלא ולכן אביו הפנה אותו להמשך לימודים אצל המורה ההולנדית קוזי וייזנבק. בין השנים 1990-1991 למד אצל זכר ברון באקדמיות למוזיקה בליבק ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. החל משנת 1992 היה לתלמידה של אידה הנדל.
בגיל 10 ערך את הופעת הבכורה שלו עם התזמורת הפילהרמונית של המבורג בניצחונו של גרד אלברט, כשניגן נעימות צועניות מאת פבלו סרסטה - Zigeunerweisen. אז אימץ כשם אמנותי את שם המשפחה של אמו - גארט. באותה תקופה ניגן גארט קונצ'רטו לכינור מאת מוצרט תחת שרביטו של קלאודיו אבדו. יהודי מנוחין שיבח אותו וטען כי הוא "גדול הכנרים של דורו". בניגוד לרצון אביו, ב-1999 עבר לגור בניו יורק ונרשם ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה (בכיתה של אריק איווייזן) בבית הספר ג'וליארד בניו יורק.  גארט השתלם גם באמנות הכינור בכיתות של יצחק פרלמן ושל אייזיק שטרן. על מנת לממן את לימודיו ב"ג'וליארד", שנמשכו עד שנת 2004, עבד גארט כספרן, דוגמן (של בית האפנה ארמני, בין השאר) וכמוזיקאי רחוב.
בגיל 13 הקליט שני תקליטורים ולאחר מכן הופיע בטלוויזיה הגרמנית וההולנדית וניגן בפני נשיא גרמניה, פון ויצזקר. אז הוענק לו לשימוש הכינור "סאן לורנצו" מתוצרת סטרדיווארי. כבר בגיל 13 הוחתם על חוזה בלעדי עם חברת דויטשה גרמופון,  ובגיל 15 הקליט בשבילה את ה-24 קפריצ'י מאת פאגאניני ובגיל 16 ניגן בדלהי ובמומבאי עם הפילהרמונית של מינכן תחת ניצוחו של זובין מהטה בחגיגות חמישים השנים לעצמאותה של הודו.
בשנת 1999 ניגן עם התזמורת הסימפונית של רדיו ברלין בניהולו של רפאל פריבק דה בורגוס וזכה לשבחים נלהבים מן המבקרים. הצלחה זו הובילה להזמנה להופעה בתערוכת 2000 בהנובר ובגיל 21 לנגן סולן בפסטיבל הפרומס של הBBC.

 

 

דייויד גארט בהופעה בעיר קלן

גארט עשה מאמצים מיוחדים להפיץ את בשורת המוזיקה הקלאסית בקרב הנוער בן זמנו, בין השאר על ידי "מוזיקת קרוסובר" (crossover music), לרבות מנגינות מקוריות ועיבודים לכינור לשירי פופ ורוק ידועים (של להקות או זמרים כמו ["נירוואנה", "ארוסמית", "מטליקה", יו 2,לד זפלין, מייקל ג'קסון) או שילוב של רפרטואר קלאסי ומקצבים קלאסיים עם רפרטואר ומקצבים מן המוזיקה הקלה כולל ז'אנרים של פופ ורוק, ומוזיקת ג'אז (למשל מן הז'אנר "ריתם אנד בלוז"). יחד עם תזמורת משלו, המורכבת ממקלדת, גיטרה ותופים, נתן הופעות שכללו סונאטות קלאסיות בליווי פסנתר עם כנף, עיבודים ומנגינות פרי עטו, וכן המנגינה "Nothing Else Matters" של להקת מטליקה. בשנת 2003 זכה גארט בפרס לקומפוזיציה של בית הספר ג'וליארד עם פוגה לכינור שהלחין בסגנונו של באך. בשנת 2010 נכנס דייוויד גארט לספר השיאים של גינס על נגינה המהירה ביותר של הקטע "מעוף הדבורה" מאת רימסקי קורסקוב: 66 שניות. ב-19 במאי בשנת 2012 קיבל דייוויד את הכבוד לנגן לצד ג'ונס קאופמאן (שירה) את המנון ליגת האלופות בטקס הפתיחה של גמר ליגת האלופות במינכן בין באיירן מינכן לצ'לסי.
גארט מנגן בדרך כלל על כינור פרי תוצרתו של ג'ובאני בטיסטה גואדניני משנת 1772, שהוא קנה בשנת 2003 תמורת מיליון דולר.כינור זה ניזוק קשות בתאונה ב-27 בדצמבר 2007, שבה הכנר נפל תוך כדי ירידה בריצה על מדרגות אחרי הופעה באולם ברביקן בלונדון. תיקון הכינור נמשך כשמונה חדשים ועלה כ 120,000 דולר. בזמן התיקון נאלץ הכנר להחליפו זמנית בכלי אחר של סטרדיווארי ("אדולף בוש") משנת 1716. בסתיו 2007 גארט נבחר על ידי חברת מונטגראפה לשגריר שלה לצורך השקת עט נובע חדש מן האוסף "מנחה לסטרדיווארי". בהזדמנות זו קיבל גארט כינור סטרדיווארי מן האוסף " לי ארקי די פאלאצו קומונאלה" (Gli Archi di Palazzo Comunale).
נמנה עם חבר השופטים בתחרות התשיעית הנועדת לקדם קריירות של מוזיקאים עצמאיים ("אינדי") (independentmusicawards) בארצות הברית ובתחרות הבינלאומית למוזיקה בקלן. ב-2010 ביולי הקליט אלבום חדש בשם "סימפוניות רוק".